עדויות לפני הוועדה בארץ ישראל 147 מאגנס הציג את החלוקה כ'אסון גדול לערבים וליהודים כאחד' . הוא טען כי החיים באזור יוכלו להתקיים רק על בסיס 'רצון טוב' בין שני העמים, וכי במערכת היחסים בין הערבים ליהודים חלה הרעה של ממש מאז שההנהגה הציונית קיבלה את תוכנית הקמת המדינה היהודית העצמאית . אחרי מאגנס עיגן ד"ר משה ( מרכוס ) ריינר, ששימש שנים ארוכות כמהנדס ראשי במחלקת העבודות הציבוריות בממשלת ארץ ישראל, את דבריו של מאגנס בנימוקים כלכליים וטכניים, וקבע באורח נחרץ כי החלוקה איננה בת ביצוע . 40 מאגנס השיב לשאלות שהפנו אליו נציגי אונסקו"פ שעה ארוכה . היושב ראש הציב קושיות רבות הנוגעות לצדדים החוקתיים היישומיים של התוכנית . נוסף על כך הוא ביקש לשמוע ממאגנס מהי דעתם של הערבים על תוכניתו . מאגנס, שתשובותיו בנושא לא הניחו את דעתם של חברי הוועדה, הודה לבסוף כי גם את תוכניתו יצטרכו לכפות על הצדדים, וכי הנחותיו על שיתוף הפעולה שאמור לשרור בין היהודים לערבים מתבססות על כך שרבים מהתומכים ברעיונות הדו - קיום עושים זאת בסתר . לאחר חקירתו של היושב ראש עבר השרביט לרנד, ובינו למאגנס התפתח דיון ארוך . אחד הכתבים ...
אל הספר