בשלהי הש לטון העות'מאני׀ 73 ב- 1875 . קרבלוב ובוטב כתבו על העוצמה הפוליטית של ברוני ההון היהודים ועיתוניהם במערב, ועל 'ההון היהודי הגדול המהווה את מקור הרוע בעולם' . בהיסטוריוגרפיה של יהודי בולגריה לא טופלו העמדות האלו . היסטוריונים ציונים שעלו לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה חשו הכרת תודה עמוקה לעם הבולגרי שהציל אותם משמד והעדיפו שלא להתייחס לנושא כדי לא להטיל אשם בגיבורים הלאומיים של בולגריה . חיים קשלס, ממנהיגי פועלי ציון, נהג 124 וכמוהו עשה בנימין ארדיטי,כך בחמשת הכרכים של 'קורות יהדות בולגריה', ממנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית, בארבעת הכרכים 'יהודים ראויים בבולגריה' . ההיסטוריונית ויקי תמיר בספרהּ 'בולגריה ויהודיה' הזכירה בקיצור רב את 125 דיעותיהם של אחדים מגיבוריה הלאומיים של בולגריה, אך לא נקטה עמדה . מסקנתה של טודורובה ברורה וחדה : מנהיגי התנועה הלאומית הבולגרית חוזרים אל טיעונה של הכנסייה האורתודוקסית, ורואים ביהודי חוטא, שונה ושפל . תנועת ההתעוררות הבולגרית ראתה ביהודים אבר של החברה 126 העות'מאנית, והם הצטיירו בעיני הציבור הבולגרי ומנהיגיו בצורה שלילית . ואולם, היו גם בולגרים שקיבל...
אל הספר