האבן והמילה | 202 | בתמונות קצרות, קטועות, בדיאלוגים קצוצים, בדיבור נעתק העשוי במשלבים מעורבים בלשון מקראית, שירת רחוב ופזמוני חיילים — הוא מגולל את קורותיו של אנדראס ווֹייצק, חייל שכיר, אב לבן מחוץ לנישואין, שאהובתו, מריה, אינה נאמנה לו, והוא, העלוב שהשכיר את גופו למדע ונעשה בעצמו מושא לניסויים, אדם שדלותו רבה וחרפתו גדולה, נוטל את חייה בדקירות סכין . את סיפורו של החייל ווייצק היה צריך למנות עם סיפורי מעמד החיילים בדרמה ובפרוזה הגרמנית, מאז המחזה "החיילים" של לנץ, הניצולים ולוחמי הגרילה באנקדוטות המלחמה של קלייסט, העריקים והחיילים השוטים של "מעשיות ילדים ובית" לאחים גרים, ועד החיילים העלובים השבים במחזותיו של ברטולד ברכט ובסיפורת של היינריך בל וגינטר גראס . המחזה של ביכנר מאזין לזוועה האנושית, לתשוקה הפועמת בגופו של החייל, להזיית האהבה ולמחדליה . ובעצם מחזה זה העשוי מתמונות על חיי חיילים וזונות, מדוברת גם שאלת האמנות . אך ב"ווייצק" האמנות מדוברת מתוך זיקתה לעולם היצורים — עולמה של הבריאה האומללה, עולם החיות המושפלות, עולמם של בני אדם ששמם הטוב כבר ניטל מהם ואת גופם הם מוכרים למרבה במח...
אל הספר