החרוז הגרמני

| 157 | עדן, שלג ומתנות ששזורים בהם קיסמי עץ אדומים ובראשיהם נעוצים תפוחים ונרות . 141 את שביקר וראה העתיק בשירו : לֵךְ לַשְּׁפְּרֵי, לֵךְ לַהָפֶל, לֵךְ אֶל אַנְקוֹלֵי - הַבָּשָֹר, אֶל קֵיסְמֵי תַּפּוּחִים אֲדֻמִּים תּוֹצֶרֶת שְׁוֶדְיָה — צלאן קורא בשמות הנהרות, השפרי וההפל, "הזרמים" של ברלין . הוא קורא בשמם של אנקולי הבשר שעליהם נתלו קושרי 20 ביולי וקורא בשמם של קיסמי תפוחים אדומים מתוצרת שוודיה . ואולם המסמנים הללו מועתקים כעת וסתורים במשלב שירי . בבית זה בשיר השמות נחרזים במצלול aken : Fleischerhaken / Äppelstaken אנקולי בשרים / קיסמי תפוחים האנקול, המתלה החד של חדר הקצבים, נחרז בקיסמי עץ של זר חג המולד . והבשר, גופת אדם, נחרז ונתלה בתפוח . כך יוצר שירו של צלאן טקסטורה ווקלית ( חריזה ) האוצרת בתוכה דיסוננס וזוועה . טרור ואלימות פוליטית נחרזים בדימוי הזמן של החג הנוצרי הקדוש . החריזה אינה מיישבת עוד את הפערים ואינה פותרת, אלא מתירה ( משחררת ) הבדל . כך נעשית החריזה — בעצמה הברה סתומה, קול טהור, צליל, ביטוי חסר משמעות ( aken ) — לטקסטורה המביעה את קריסת המשמעות בעידן הטרור הפוליטי . ז...  אל הספר