האבן והמילה | 14 | אנו קוראים בשירת היחיד, שירה שהיא עיזבון וקינה בשפת אימו ( הגרמנית ) , ובה בעת זו שירה שלשונותיה מרובות, זרות ומבולבלות . את חוק לימודיו החל צלאן בשנת 1926 בבית חינוך גרמני בצ'רנוביץ, אך לפי החלטת אביו, שנודע כבעל מזג קפדן, ובשל קשיים לממן את לימודיו בבית החינוך הכללי, עבר צלאן במלאות לו שבע שנים לבית הספר "שפה עברייה" — בית ספר יהודי שהורו בו את השפה העברית . צלאן לא חיבב את לימודיו במוסד העברי וראה בהם משא, נטל שהטיל עליו אביו . האם תהיה לימים העברית — הנקשרת בשירתו כמילה זרה — עדות על שפת האב ? עדות על נטל האבות ? האם תהיה זו "סיבולת" — עדות ללשון כבדה, סובלת ? בלימודי עברית המשיך עד מועד בר המצווה ( 1933 ) , אך בשנת 1930 , במלאות לו עשר, נכנס צלאן לגימנסיה הרומנית של צ'רנוביץ, ובה החל להשתלם גם בלימודי צרפתית . צלאן עשה חיל בלימודי השפות, ובנעוריו היה בקיא היטב בשירה הגרמנית הקלסית . האם צריך לשער כי דרכו של המשורר נקנית גם בדרך זו ? דרך שירת הנעורים ? ובלימוד השפות הזרות ? עם מתנות בר המצווה של צלאן נמנתה גם מהדורה בשני כרכים של הטרגדיה "פאוסט" של גתה . בשירה זו...
אל הספר