ז

ז

דן מירון | 62 | העולה במידותיו על הממוצע . פאוסט הוא איש המעלה . הוא אמנם איננו בן אצילים, כפי שסבורה גרטכן בתמימותה הקרתנית ( בגלל לבושו ונועם שיחו ) ; אבל המתח הרוחני והרגשי העצום שהוא שרוי בו כמעט תמיד, נהייתו הבלתי פוסקת אחר אידאלים 'מוחלטים' של דעת האמת וחוויית היופי, והמודעות העצמית הרדיקלית שלו מעניקים לו את האצילות המודרנית, זו שאינו תלויה במעמד אלא באינטלקט, באופי, בשיעור קומה רוחני . פאוסט גם לקוי ב'פגם' טרגי מקובל, המוליך אותו לעבר שורה של מעשים מפוקפקים הנכנסים גם בגדר פשעים חמורים . עיקרו של הפגם, כמו אצל גיבורים טרגיים רבים — קונפליקט פנימי שאין לו התרה ואשר אין ממנו מפלט . פאוסט עצמו מגדיר בדייקנות את מצבו הטרגי בדבריו לווגנר שכבר צוטטו : 'הה, שתיים נשמות בתוך גופי / וזו מזו רוצה להיקרע ; / אחת נצמדת בתשוקת ערגה, / אל העולם הזה נכבשת, / והשניה משפל אל מורשת / נחלת אבות דגולים חורגה' ( טורים 1112 – 1117 ; כפכפי 59 ) . וגנר מזהיר אותו מפני הסכנה שבכפילות בלתי נפתרת זו, אך פאוסט אינו יכול לשעות לאזהרתו, ומשום כך נועדת לו הפגישה עם הכלב השחור, שהוא עצמו הזמינו כשפנה אל הרוחו...  אל הספר
מוסד ביאליק