59 על ידי פירוקה הבלתי-אפשרי של ההיפוסתזה , היא מתממשת באמצעות הבן . משמע , לא לפי קטגוריית הסיבה , אלא לפי קטגוריית האב נוצרת החירות ומתממש הזמן . 37 של ברגסון , שבאותה התנועה כולל גם אתמושׂג תנופת החיים היצירה האמנותית וגם את הרבייה - מה שאנו מכנים כאן הפוריות - לא מביא בחשבון את המוות , אלא נוטה בעיקר לפאנתיאיזם לא- אישי , במובן זה שהוא לא מדגיש מספיק את התכווצות הסובייקטיביות ואת בדידותה , שהן מומנט הכרחי בדיאלקטיקה שלנו . האבהות היא לא רק התחדשות האב בבן והתערבבותו בו , אלא גם חיצוניות האב ביחס לבן , התקיים פלורליסטי . יש להכיר בערכה האונטולוגי האמיתי של פוריות האני , מה שטרם נעשה עד כה . העובדה שהפוריות היא קטגוריה ביולוגית לא מנטרלת בשום אופן את פרדוקס משמעותה , אפילו הפסיכולוגית . התחלתי במושג המוות , במושג הנקבי , וסיימתי במושג הבן . לא התקדמתי באופן פנומנולוגי . רצף ההתפתחות הוא של דיאלקטיקה היוצאת מזהות ההיפוסתזה , מכבילות האני אל העצמי , וחותרת לשימור הזהות הזו , לשימור הקיים , אולם תוך שחרור האני ביחס לעצמו . המצבים המוחשיים שנותחו ייצגו את התממשות הדיאלקטיקה הזו . דילגנו ...
אל הספר