הסבל והמוות

41 הסובייקט שהיה עד אז פעיל , שנותר פעיל אפילו כאשר טבעו שלו גבר עליו , כי הוא שמר על יכולתו לקבל על עצמו את מצבו בפועל . אני אומר : התנסות בסבילות . זוהי רק צורת דיבור , כי התנסות משמעה תמיד כבר הכרה , אור ויוזמה ; כי התנסות משמעה גם החזרה של האובייקט אל הסובייקט . המוות כמסתורין יוצא מגדר ההתנסות במובנה זה . בדעת , כל סבילות - בתיווך האור - היא פעילות . האובייקט בו אני פוגש מובן לי ובסופו של דבר נבנה על ידי , בעוד שהמוות מבשר התארעות שׁהסובייקט הוא לא אדון לה , התארעות שביחס אליה הסובייקט אינו עוד סובייקט . הבה נציין מיד את מה שמייחד את הניתוח הזה של המוות בסבל מהניתוחים ההיידגריאנים המפורסמים של הַ הֱיות לַמוות . הַהֱיוׂת לַמוות , בקיום האותנטי לפי היידגר , הוא צלילות עילאית ולפיכך גבריות עילאית . לִהְיות לַמוות משמעו שה- Dasein מקבל על עצמו את אפשרות הקיום האחרונה , שהיא המאפשרת את כל האפשרויות 27 ולפיכך מאפשרת את עצם עובדת האחיזה באפשרות כלשהי , האחרות , כלומר את הפעולה והחירות . אצל היידגר , המוות הוא התארעותה של חירות , בעוד שלנו נראה כי בסבל מגיע הסובייקט אל גבול האפשר . הוא מו...  אל הספר