בין שלושה כיבושים: העבודה, האדמה והשפה

38 שפה מחוץ למקומה ׀ יונתן מנדל חילונים, שברחו מהפוגרומים שהתחוללו ברוסיה וחלמו להקים בית יהודי בארץ ישראל . אף שהם היו מעטים, ראוי לבחון את האופן שבו הם תפסו את הערבים הפלסטינים ואת שפתם — שכן בתנועת הביל"ויים הנצו ניצניה של הציונות המדינית, והיא מייצגת את הרעיון הציוני, הרואה בעולים "חלוצים המפלסים דרך להמוני העם היהודי שיבואו בעקבותיהם" ( 56 1992, Shapira . וראו גם שפירא ,1992 87 ) . ראשוני הביל"ויים הגיעו לארץ בקיץ 1882 . היהודים האשכנזים הללו היו נחושים להפוך למקומיים ולנער מעליהם את סממני הגולה, ולפיכך הם חיקו את הערבים הפלסטינים וראו אותם באור רומנטי משהו . הם עבדו בשדות כמו הפלאחים, עטו 32 הם האמינו כי "שיבתם" לארץ ישראל היאכאפיות שחורות-לבנות ודיברו ערבית . הזדמנות למפגש היסטורי עם "הערבים" . הם לא ראו בערבים אויבים, ואף דיברו על "חזרה ומפגש בין שני אחים לבית שֵם" ( אלבוים-דרור 0991ב, 129 ) . למעשה, הביל"וים תפסו את הפלאחים הפלסטינים או את הבדואים המקומיים כבבואה 33 רומנטית של היהודי ההיסטורי המקראי . גם בנימין זאב הרצל, אבי הציונות, ראה את הערבים הפלסטינים המקומיים באור רומנט...  אל הספר