שלח, שיבולים וחרב — אתיקה ברפואת שגרה בצה"ל

שלח, שיבולים וחרב — אתיקה ברפואת שגרה בצה"ל׀ 427 בימי עזרא ונחמיה ומראשית הציונות טיפחה הקהילה היהודית בארץ ישראל את האתוס של התיישבות אזרחית ) שסִמלהּהוא השלח, כמצוטט לעיל, או חרב ושיבולים — סמל הפלמ"ח ( , המגוננת על עצמה מפני צר ואויב . מאז מלחמת המפרץ הראשונה ) 1991 ( , עת נחתו טילים על ערי ישראל, גברה ההכרה כי העורף הוא החזית . אין פירוש הדברים כי נשים וקשישים ייאבקו בשיניהם באויב שיגיע עד הפרברים ) כמו למשל ההגנה הרוסית על מוסקבה בדצמבר 1941 ( , אלא שיכולת העמידה, הפינוי, והטיפול של נפגעים בעורף היא כיום מפתח להתמודדות מוצלחת בעימות צבאי המערב את מדינת ישראל . היום, יותר מבכל זמן, הרפואה הישראלית מתקדמת טכנולוגית וערוכה להתמודדות עם מצבי חירום . השגרה היא מצב חירום מתמיד, השואף גם למוכנות בחירום וגם לערכים של שגרה, בייחוד לאלו של חברה חופשית וחלוצית מבחינה מדעית ותרבותית . באופן מיוחד שלובה הרפואה הישראלית האזרחית בזו הצבאית . בתי החולים הצבאיים ממלחמת העצמאות נהפכו עם השנים לבתי חולים ממשלתיים ; עם כיבוש הנגב, משהתרחקה החזית מתל אביב, היה ברור כי לא ניתן לשלוח חיילים חולים למרפאו...  אל הספר