3. ההיגד הסיפורי כביצוע נשי

זירות המחקר 221 זוכרים רק הלכה . יש לספר סיפור, זה מסר, פילוסופיה, וזה קודם כול רגש, משהו אחר לגמרי . סרד ( 1994 Sered, ) דנה ברוחניות נשית בקונטקסט היהודי . היא מתארת את כוחה של הברכה הנשית ומציגה את הנשים כמומחיות בתחום הדתי, אוצְרות של מסורות עממיות ואמונות על היבטים רוחניים ורפואיים בחיי הדת . עצם הגדרת הדתיות הנשית מציינת, לדעתה, התנהגות מוסרית, ובעוד הדת הגברית 143 היא דת של פולחנים מסוימים ולימוד תורה, הדת הנשית היא דת של רגש ועזרה לזולת . עבודת השדה של סרד נערכה בשנות השמונים בקרב נשים קשישות שעלו לישראל מכורדיסטן . מרבית הנשים המתוארות במחקרה לא ידעו קרוא וכתוב, ולכן רבה הייתה הפתעתי שהקבלה דומה בין דת גברית הלכתית ולמדנית לדת נשית רגשית ומרפאת עלתה גם בתיאורי המספרים בבית המדרש . 144 בעזרת לימוד האגדתא תיארו הלומדות את עצמן כמי שהתגנבו אל התלמוד, ממלכת הגברים . אך גם לאחר שהחלו ללמוד תלמוד, הן לא דנו בטקסט ההלכתי, זה האסור ללימוד נשי בעולם החרדי, אלא איתרו בתוכו חלק שכאמור הוזנח ונשכח, וזה הפך שלהן . בעזרת המעבר מהטקסט לביצוע, לקחו הנשים חלק בתפעול כוח היצירה התרבותית המסומל ...  אל הספר
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה

פרדס הוצאה לאור בע"מ