המקומי, העירוני, הלאומי והגלובלי 27 אנואר ואבו-אברהים, שהיו להם שטחים חקלאיים שבהם גידלו בין השאר תירס ובזליה [ אפונה ] , ונאלצו לעזוב בגללה את הכול . לדבריו, במלחמת 1948 הותקפו תושבי השכונה משני מקומות — מאבו-כביר ומכפר סלמה — ובחילופי האש בין הצדדים נפגעו גם ילדים מכדורים תועים . נתן לא הלך לגן, אלא למד תורה בחדר . כשגדל מעט, למד בבית ספר לעולים חדשים ברחוב לבנדה, שליד התחנה המרכזית החדשה, בניהולו של מי שהגדיר "מספר אחת בארץ לחזנות ספרדית ירושלמית" . אותו חזן היה גם המורה שלו לשיעורי תורה ונהג להכות ילדים שובבים אם הפריעו למהלך השיעור . בתום שש שנות לימוד התחיל נתן לעבוד כנער שליחויות בתיאטרון, שכן "מי שאין לו כסף מתקיים הפסוק כי במקלי הזה עברתי את הירדן ועשה אתי שני מחנות", ופירש : "אין לך כסף, תדבר עם המנורה [ התכוון לביטוי 'דבר ללַמפָּה' ] " . בתיאטרון הבחינו בכישרונו, שלחו אותו על חשבונם ללימודים בבית ספר למסחר, והרחיבו את תחומי אחריותו בתפקיד . בזמן שירותו הצבאי בחטיבת גולני כבר היה מאורס לאשתו, שאִתה הוא חי עד היום בשכונת התקווה . לדבריו, הוא גידל אותה מגיל שש, שכן אבא שלה ואבא...
אל הספר