צעדיי הראשונים בשכונה

10 פתח דבר את פעילותה כדי ללחוץ את ידי בלבביות . ימית ליוותה אותי לחדר שבו שכבה סבתה . במפגש הקצר אתה היא התקשתה לדבר, אבל ימית סיפרה לי כי למרות בריאותה הרופפת של סבתה וגילה המבוגר, היא עדיין מבקרת בבית הקשישות המקומי . ימית, שהייתה אז רווקה וגרה בעיר במרכז הארץ, הציעה לי להתחיל לתעד את הקשישים מכיוון שהם "חיים על זמן שאול" . לפני שנפרדתי ממנה, היא הכירה לי את עובדת הסיעוד מהודו המלווה את סבתה, חייכה אליי ואמרה : "הנה לך עוד נושא" . אמנם יש דרכים רבות ללמוד את שכונת התקווה, אבל מלבד הנושאים שעניינו אותי כחוקר, ניסיתי להבין את נקודות המבט של התושבים המזרחים הוותיקים על המקום . בשלבים מוקדמים של המחקר הרגשתי מבוכה כשלא ידעתי לענות להם במה בדיוק הוא עוסק, אבל העמימות הזאת אפשרה לי להבין טוב יותר איך הם חוו את המציאות . לנוכח התמורות שחלו באזור בשנים האחרונות, שאליהן התוודעתי כבר בביקוריי הראשונים בשכונה, המחקר התחקה על האופן שבו אנשים מַבנים את השתייכותם לעיר בעת תהליכי שינוי ועל ההשפעה שיש לשינויים אלו על תחושת ההזדהות הרגשית של תושבים ותיקים עם מקום מגוריהם . סוגיה זו הנחתה אותי בעבודת...  אל הספר
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה

פרדס הוצאה לאור בע"מ