4. "מֻתָּר לִבְכּוֹת וְלִקְרֹעַ, אַךְ הַבְּכִי וְהַקֶּרַע לַשָּׁוא — אִם לֹא יְהָפֵךְ זֶה הַבְּכִי לִרְאֵם הַבַּרְזֶל בְּקַרְנָיו": העולם הפנימי, המרחב הציבורי והשירה שבתווך

84 הבח ל ֵנֵבה" ע" בב, נללכ, "ולח אשר בגלל המאורע הטראומטי העצום שאירע בו, הורס את האפשרות לייצגו באמצעות הכלים העומדים לרשות המשורר . על כן, המשורר מפנה את כליו לתאר את מה שביכולתו לתאר . הוא מציב יד זיכרון בשיריו לחיים יהודיים כלליים שאבדו, אך במסגרת המרחב היהודי הציבורי הזה הולך ומתחדד הממד האישי של המשפחה שאבדה . כאן מניח המשורר להצהרותיו הציבוריות ופונה לדבר על זיכרון משפחתו . בנקודה זו, בעת שהוא עורך את ספר רחובות הנהר, הוא משלב את המחזור האישי והלירי "שירים בשולי שמים" . מחזור זה יכול היה לעמוד בפני עצמו כשירו של כל אדם העומד אל מול אימת המוות ויצר הקיום ושר את שיר בדידותו בעולם . אלא שכאן, בהקשרם של שירי רחובות הנהר בכלל ושל שירי "עיני הנפש בעיני הבשר", מתלווה לאווירת התוגה, הבדידות והעצב שקיימת בשירי המחזור גם היגון על האובדן . נראה, שהשקיעה במחוזות האישיים אינה נוחה למשורר והוא עולה מתוכם ויוצא לדבר על הוריו כמייצגים של 29 בסיומו של המחזור פונה המשורר מציאות יהודית כללית ופחות אישית . שוב לדון בסגולת השיר והניגון כיסוד מהותי וקיומי המאפשר את החיים על פני האדמה, ולאחר שהבהיר מ...  אל הספר