פרק חמישי | כישלונו של השלטון : ריבונות מוגבלת ותשוקה ויג'ילנטית 178 כמחבל ויש לעצרו בכל מחיר . אין חשיבות כיצד הערבי מחופש ( מדים כאלה או אחרים ) ״ ( שרגאי 1995 ) . היחס בין האלימות המורשית, המבוצעת באמצעות כלי נשק צבאיים או באמצעות אקדחים ברישיון, לבין גזל הקרקעות ידוע ( ראו הפרק השני ) : חוקי הקרקעות שכפתה ישראל בגדה מאפשרים להכריז כי אדמה חקלאית שלא עובדה לאורך תקופה היא אדמת מדינה, ולכן הרחקת החקלאים הפלסטינים מאדמותיהם באמצעות איומים, הטרדות ואלימות ישירה היא אמצעי מרכזי להרחבת השליטה היהודית בקרקע . בה בעת, בתחום השיטור והאלימות הממוסדת, כמו בסוגיית המאחזים שנידונה מעלה, ריבוי הסמכויות והטשטוש ההדרגתי בין כוח ציבורי ופרטי מאפשרים פעולה משוחררת מהחוק . בהיעדר סמכות לכידה וברורה, הגופים השונים הפועלים בשטח מסוגלים להתנער בקלות יחסית מהמחויבויות המגבילות אותם, אם באצטלה של חוסר הבנה או בלבול ואם בטענה שהם פעלו לפי הנוהג, ״כפי שעושים כולם״ . פיזורה של הרשות הממשלית יוצר הזדמנויות אינספור לפעולות המתנדנדות על הגבול שבין הלגיטימי ללא לגיטימי, ואשר מבינות את עצמן כפרשנות אותנטיות, אמנם...
אל הספר