ח ד ר כ ו ש ר א ז י כ ר ו ן ב ח י י ה י ו מ י ו י 167 הזאת, אבל משפט הסיום שמדבר על הציפורים והעדפותיהן במזון נכנס לשפה העברית ומצוטט פעמים רבות — בשיחות, באינטרנט, בבתי-המשפט וגם בכנסת . הבדיחה עצמה אולי לא הייתה מצחיקה במיוחד . אבל בהמשך התוכנית הציעו המשתתפים דרכים רבות "להרוג" אותה — והדרכים האלה בהחלט היו מצחיקות . הם דיברו על האיש שלא בטוח לגמרי לגבי פרטים קטנים בבדיחה שלו ואשר מתלבט בשאלה האם המקרה קרה בנמל חיפה או בנמל התעופה בן גוריון ; על זה שמספר עד הסוף, אבל את השורה האחרונה שוכח ; ולהפך, על זה שמתחיל את הסיפור ממשפט המחץ, משום שהוא לא זוכר מה בדיוק הייתה השתלשלות העלילה שבגללה השורה הזאת מצחיקה . נשמע מוכר ? בדרך כלל אנחנו שומעים בדיחות, נהנים וצוחקים, אבל מי זוכר ? לכל קבוצה של אנשים ישנו זכרן הבדיחות הקבוע . זה שלכל נושא, אבל לכל נושא, יש לו בדיחה . הוא גם יודע לספר אותה וגם לצחוק כאילו שמע אותה בזה הרגע בפעם הראשונה . רובנו בדרך כלל זוכרים בדיחות מעטות — וגם כשאנחנו זוכרים אותן, אנחנו לא זוכרים את כל הפרטים הדרושים כדי שהיא תצחיק את השומעים . ולמי שבכל זאת רוצה לזכור את...
אל הספר