האחוזות היו מורכבות מכפרים . הפלאחים המנושלים הפכו לחסרי קרקע . יוסף ושיץ הביא במחקרו את ההערכות השונות לגבי היקף הקרקעות שהיה בידי בעלי האחוזות . ההערכות נעו בין 2,500,000 ל ‑ 4,700,000 . השטח המעובד הכולל בארץ היה 5,600,000 . יש הערכות שונות לגבי מספר בעלי האחוזות . ההערכות נעות בין 160 ל ‑ 250 בעלי אחוזות . באחוזות, כמו בכפרי הפלאחים העצמאים, היתה נהוגה שיטת המושאע, והירידה ההדרגתית באחוז האדמות שעובדו בשיטה זו כללה גם את האחוזות . גם הפיצול של החלקות היה נהוג באחוזות . ועדת ג'ונסון ‑ קרוסבי קבעה ש ‑ % 29 מכל המשקים החקלאיים עובדו בידי אריסים . האריסים חכרו בין 1,300,000 ל ‑ 1,600,000 דונם, שהשתרעו על פני כפרים שלמים . המומחים הבריטים קבעו ששטח המחיה המינימלי למשפחת אריס הוא 140 דונם, לעומת 100 דונם לפלאחים עצמאים, בשל הצורך לשלם דמי אריסות . בעלי האחוזות החכירו את האחוזה לחוכר והוא החכיר אותה לאריסים . רוב האריסים שילמו לבעלי האחוזות בתקופת המנדט בין רבע לחמישית מהיבול ומיעוט שילם שליש בלבד . במשך הזמן עברו מתשלום ביבול לתשלום רנטה במזומן . ועדת ג'ונסון ‑ קרוסבי העריכה שהרנטה הגיעה...
אל הספר