לחשוב / למיין 18 אני עדיין מסדר את שולחן העבודה שלי לעתים די קרובות . זה מסתכם בהעברת כל החפצים למקום אחר ואז בהחזרתם למקומם בזה אחר זה . אני מנגב את משטח הזכוכית במטלית ( לעתים ספוגה בחומר מיוחד ) ומטפל כך בכל אחד מהחפצים . עכשיו עלי להחליט אם חפץ זה או אחר צריך או לא צריך להיות על השולחן ( בהמשך יהיה צורך למצוא לו את מקומו הראוי, אבל זה בדרך כלל לא קשה ) . סידור הטריטוריה הזה שלי נעשה רק לעתים נדירות באקראי . ברוב המקרים הוא קשור לתחילתה או לסיומה של עבודה מסוימת ; הוא נכנס לפעולה באמצע אותם ימים צפים שבהם איני יודע בדיוק היכן לשים את עצמי ואז אני נאחז בכל אותן פעילויות חילוץ : לארגן, למיין, לסדר . ברגעים אלה אני חולם על משטח עבודה בתולי, ללא מתום : כל דבר יושב במקומו, דבר אינו מיותר, דבר אינו חורג, כל העפרונות מחודדים היטב ( אבל למה צריך כמה עפרונות ? במבט אחד אני מבחין בשישה ! ) , כל הניירות מסודרים בערימה או מוטב, בלי ניירות כלל, רק מחברת פתוחה על דף לבן ( מיתוס השולחנות החלקים ללא דופי של מנכ"לים : פעם ראיתי אחד שנראה כמו מבצר פלדה קטן, עמוס במכשירים אלקטרוניים או כאלה שמעמידים פ...
אל הספר