פרק תשיעי: הדיאלקטיקה של החוץ והפנים

303 1 . חוץ ופנים מכוננים דיאלקטיקה של הפרדה, והגיאומטריה המובהקת של הדיאלקטיקה הזאת מעוורת אותנו מרגע שאנו מתחילים להפעיל אותה בשדה המטאפורי . יש לה את הבהירות החותכת של דיאלקטיקת הכן והל א שמכריעה כל דבר . אנו הופכים אותה, מבלי משים, למצע של דימויים הפוקדים על כל מחשבות החיובי והשלילי . הלוגיקאים משרטטים עיגולים חופפים או עיגולים שמוציאים זה את זה ועד מהרה כל הכללים שלהם נעשים ברורים . הפילוסוף, לעומת זאת, לנוכח הפנים והחוץ, חושב על הקיום והאי – קיום . המטאפיזיקה העמוקה ביותר השתרשה באופן זה בגיאומטריה מובלעת, בגיאומטריה שממרחבת - אם נרצה בכך ואם לאו - את המחשבה ; אלמלא היה המטאפיזיקאי משרטט, האם היה חושב ? הפתוח והסגור הם עבורו בגדר מחשבות . הפתוח והסגור הם מטאפורות שהוא קושר לכל דבר, אפילו לשיטותיו שלו . בהרצאה שנתן ז'אן איפוליט ( Hyppolite ) 286 על המבנה המחוכם של ההכחשה, השונה לגמרי מהמבנה הפשוט של השלילה, הוא דיבר בצדק על "המיתוס הראשון של החוץ והפנים" . והוא הוסיף : "אתם חשים 286 35 . Jean Hyppolite, La psychanalyse No . 1 1956, p . פרשנות שנתן בהרצאה על ההכחשה ( Vernenung ) של...  אל הספר