פרק ראשון

51פרק א משנה א ההמרה תופסת . מכל מקום באופן עקרוני לעתים צריך להמיר, וכל שהמשנה עוסקת בו הוא מי םשניהם מקדשים את התמורה . לא נאמר הא – נ ש י םו א ח דא נ ש י םא ח דמוסמך להמיר . שהרי מפורש – ל ה מ י רייר שש א ד םל א ( . 9 מדובר באישה עצמאית ) בוגרת או נערה יתומה התמורה קדושה, המעשה בר – מ ו מ רבאיסור, – ה מ י רש א םא ל אבתורה שאסור להמיר, מכיוון שנעשתה עברה על לאו מפורש עונשה מלקות . – ה א ר ב ע י םא תו ס ו פ גתוקף, שכבר הגיעו למקדש או שנמסרו לידיהם, כגון הבכור,קרבנות – ןש ל הא תמ מ י ר י םה כ ה נ י ם א י ןבשלב שהקרבן טרם הגיע למקדש, והמשנה מסבירה : – ש ל ה םא תמ מ י ר י םו י ש ר א ל באלה אין כוהנים ממירים . – ב ב כ ו רו ל אב א ש םו ל אב ח ט א תל אמ מ י ר י םה כ ה נ י ם , עשרותהמשנה מלמדת פרט מעניין על המבנה הארגוני של המקדש . למקדש הגיעו, כל יום ) ואולי מאות ( אנשים עם קרבנות חובה כגון חטאת, אשם ואף קרבנות נדבה שהתחייבו עליהם . הבעלים סמכו ידיהם על ראש הקרבן, ואזי נמסרו הקרבנות לכוהנים . אז הייתה לכוהנים אפשרות להמיר את הקרבן בקרבן אחר . השחיטה נעשתה אפוא לא מידיו של הישראל, אלא מתינה ...  אל הספר