נספח: בעלות המשפחה על הקרקע

מסכת בכורות 312 וכך מוכר בן דודו של ירמיהו את אדמתו לאחר שכבשוה נכרים,רות ד ג ( ) ה ל בעלתו שאדמ טו ( . - ירמיהו לב ז ) ה בתוך יה מהמשפחה להציל את הקרקע ולשמור עלייפיביטוי הצידיבפסוקים הללו באה ל רהייתה נחלה מוגדרת, ויש למנוע מעב"שבט"חד מעיד כי גם להמשפחה . דין בנות צלפ כאן עדות לעיבוד משותף של הקרקע, אלא לבעלות כללית של השבטאיןאחר . ת לשבטאדמו על נחלתו . בסוף ימי בית שני התחולל בארץ מפנה חברתי, ובתהליך ממושך הצטמצמה המשפחה כן אין לצפות שבתקופת . על 362 ויותרהגרעינית הפכה לרווחת יותרהמורחבת, והמשפחה ת סחה . ואכן, ברוב המקורות נתפהמשפנחלתוסס עלעי המבר משטר קרקושריהתנאים הקרקע כרכוש פרטי אשר ההגבלות על מכירתו הן מוסריות ורגשיות בלבד . עם זאת, מרמזים למציאות חברתית שונה . נראה כי אכן גם בתקופה זו עדיין היו שרידיםמספר ונעקרותמקום,תא במסכת שמחות קובעת : "כל גורני הנחלות עוברות ממקום להבריי ד "יפמשפחה . הקבר אינו עובר ממקום למקום, ואינו נעקר ממשפחה למשפחה" ) פחה לממש ( . אם כן, הקבר הוא רכוש משפחתי ואסור למכרו . בעל הבית הפרטי אינו בעליו,402עמ'ב,ה" עומת זאת מותר לעקור ולהעביר גורן משפחתית, ו...  אל הספר