פרק שנים עשר

321 שנה אמב"יפרק שלא,תמורהעושיןאינןוהמנחותהעופותמשנת תמורה נוקטת עמדה דומה כשהיא קובעת : " ( . לפי המשנה משמע שמעשר עושה תמורה, והכוונה כנראה 323 " ) פ"א מ"ובבהמהאלאנאמר וכאן נתמקד בשאלת הפדיון . ,ובעיקר במשנת תמורה,נעסוק להלןורהבתמני . למעשר ש שאין לעוף,"הפריש עוף ונסתאב לא יביא בדמיו עשירית האיפה : כריתות קובעתהמשנה ב . 324 פדיון" ) פ"ו מ"ח ( ברם בפירושנופסל במומיו ) משנה, תמורה פ"ו מ"ד ( ,בשאלת מומי העוף . לפי ההלכה עוף לא נ פירושנו לזבחים פ"ט מ"ג ( , אבל ודאי ראו גםכן שיש בדבר מחלוקת ) תייה כינראשםלתמורה ואף על,לו במומי העוף . ממשנתנו משמע שיש מומים הפוסלים בעוף ) אולי רק מום גדול ( שהק פי כן אין לו פדיון . שאין לעוף פדיון, ושיש לו פדיון אם המום צמח לאחר : ותעד עתה פגשנו שתי דע,אם כן שהדבר מותר לפי ההלכה, אבלאף על פיינו רוצה להביא עוף בעל מוםאיםהבעלה . ההקדש ( , שכן ודאי שאין בזה הידור . במסכתשםפירושנו לזבחיםראוו שלמעשה הסתייגו מכך ) הי יון יחד עם שאלת המום . אבל לאכריתות ובתוספתא מנחות נקשרת הקביעה שאין לעוף פד צורך בפדיון הפדיון משום שאין לו מום ( , שהריףלעואיןם ) יינאמר שיש קשר ...  אל הספר
הוצאת משנת ארץ ישראל