40 וגפנים . אני זוכר את העצים והפירות הללו מילדותי : תפוזים, בננות, משמש וענבים מתוקים, שמהם אכלנו מלוא הפה בעונתם . משהתיישבו ישיבת קבע משני צדי המעיין החלו בני משפחת כבהא לעסוק בחקלאות . תחילה נטעו עצי זית ואחר כך גם עצי פרי אחרים וגידולי שדה, מה שנקרא אצלנו חאקוּרה . כל אחד גידל לעצמו את מזונו, והתפתח גם מסחר במוצרים חקלאיים ובמוצרי חלב עם הערים הסמוכות טול כרם, ג'נין ושכם, אזור שכונה מאז ימי המנדט הבריטי “המשולש" . תושבי האזור התפרנסו בדוחק . היו שיצאו לחפש אתרים נוספים הסמוכים למעיינות מים והתיישבו שם ב"עִזבּות" — מקבצים של חושות ובתי חימר זמניים — שמהן התפתחו אחר כך כפרי האזור וביניהם עין אלסהלא, טורא, חור סאקר ואום אלקֻטֻף . אך ברטעה נותרה היישוב המרכזי . ב- 1856 החל השלטון העות'מאני לחייב את הפלאחים בתשלום מסים על הקרקעות שברשותם . כדי להימנע מתשלום מסים רשמו רבים את האדמות על שם משפחות עשירות ובעלות מעמד, על מנת לקבל פטור מהמס . בדומה למה שקורה היום, העשירים מצאו דרכים להתחמק מתשלום מסים גבוהים או ניצלו את קשריהם עם השלטון כדי לא לשלם כלל, ואילו הפלאחים הקטנים נאנקו תחת עול המ...
אל הספר