הרהורי סיכום: ‘אל תאמר נשתנו העתים‘?

300 שפה אחת ודברים אחדים 2 ההלכה נתפסת כבלתי ניתן לשינוי, הוא תגובה אופיינית ליהדות מתגוננת . כיהלום קשה ויפה, ששינויי המציאות אינם יכולים לחרוץ בו את סימניהם, כניסוחו של החת“ם סופר בצוואתו : ‘אל תאמר נשתנו העתים כי יש לנו אב זקן והוא לא השתנה ולא ישתנה‘ . ביטוי שגור בשפה זו הוא ‘השומע ישמע 3 כלומר, שהבעיות האנושיות הקשות הן למעשה נחלתם של והחדל יחדל‘ . אלה שמואסים בדת ישראל, ואנו פטורים מאחריות כלפיהם . אך המציאות מורכבת יותר ואי אפשר לחלק בין הכול ללא-כלום . למשל בעיית החליצה . לכתחילה, דין הייבום נועד להגן על האלמנה הערירית ולחייב את הגיס לשאת אותה ולהקים זרע למת . מי שלא היה מוכן לכך ראוי היה לבוז שבא לידי ביטוי בטקס החליצה המבזה . אך מה טעם לשמר את טקס החליצה לאחר שנקבע שדין הייבום אינו נוהג עוד ? מדוע יש לחייב אלמנה לעבור טקס משפיל זה, ויותר מכך — מדוע לפתוח פתח לגיס, שמטעמי נקמנות או סחטנות יכול לסרב לחלוץ לאישה ולהשאירה עגונה, או לאלץ אישה להמתין שנים רבות עד שיגדל גיסה הקטן וישחררה ממנו ? זוהי איננה ביקורת הבאה רק מן החוץ ; למעשה, זוהי בראש ובראשונה ביקורת פנימית החסה על נשים ...  אל הספר