פרק ארבעה־עשר: שפה דתית ושפה אזרחית בדיני המשפחה: האם יש סיכוי לדיאלוג?

282 שפה אחת ודברים אחדים הדתית רואה מחובתה לפתור, ואילו הביקורת האזרחית המושמעת על הדין הדתי יוצאת מתוך הנחות הזרות לו במהותן, ולכן אין להן סיכוי להישמע ולהצמיח שיתוף פעולה . נדמה כי פער רחב זה אינו ניתן לגישור . אך האומנם אלה הם פני הדברים ? האם לא קיים בצד הסכסוך ובמקביל לו, פן נוסף, חיובי, היכול לסמן התחלה של שינוי ? בשורות הבאות נציג תמונה אחרת, שתשפוך אור על הצד הבלתי מוכר של יחסי הגומלין בין הדין הדתי לחוק האזרחי . א . תרומתו של הדין היהודי בעיצוב החוק האזרחי כאמור, הדימוי הרווח שלפיו הדין הדתי ומשפט המדינה עומדים משני צדי המתרס, ומשליכים בליסטראות זה על זה, מייצג תמונה חלקית בלבד . מה שמוצג כקונפליקט בין הדין הדתי לבין משפט המדינה איננו אלא, ברובד העמוק יותר, קונפליקט פנים-הלכתי ותוך-דתי, שנובע מהיצמדות מוטעית לכלל דתי קדום הטעון בדיקה מחודשת של המערכת הדתית עצמה, לאור עקרונותיה הפנימיים המחייבים התאמה למציאות משתנה . בתחומי דיון רבים יש לה להלכה עמדות מפתיעות וארגז כלים עשיר שיכול — אילו רק יעשו בו שימוש — לשמש את שני הצדדים באופן שיעשיר ויפרה את הדיון ויצור מצע משותף של הנחות ...  אל הספר
מכון שלום הרטמן