144 שפה אחת ודברים אחדים את סמכותו ובכך יפטור אותו מן הקונפליקט . לכאורה, הכול יוצאים מרוצים : הרבנים — על שנפטרו מן החובה לפעול בניגוד למה שהם רואים כדין תורה ; השופטים — על ניצחונו של הדין האזרחי המבטא ערכים של שוויון בין בני הזוג . מבחינה זו, פסק הדין של בג“ץ היה מהלך מחוכם ומחושב מראש, אשר נועד להוביל בסופו של תהליך לצמצום סמכותו של בית הדין בענייני ממון והפרדתם מהליכי הגירושין . פסק דין בבלי תרם בכך להאצת תהליך כללי ומתמשך שהחל זמן רב קודם לכן, של חיזוק המערכת האזרחית של דיני המשפחה המבוססת על נורמות חילוניות, 2 וחיסונה מפני פגיעה אפשרית של בית הדין הדתי . ואולם, מתחת למה שנראה במבט ראשון כעימות קשה בין דת למדינה, מסתתרת בעיה חמורה וכואבת לא פחות בתוככי ההלכה הדתית פנימה : התיימרותו של בית הדין הרבני להגן על האוטונומיה שלו מפני התערבות חילונית, מחפה בעצם על כישלונו הדתי להתמודד עם המציאות החברתית והתרבותית בישראל . הכישלון מתבטא בהזנחת חובתו הדתית של בית הדין לדלות ממקורות ההלכה כללים שיעשו צדק בין בני זוג, והתחושה שבעצם אין אפשרות של ממש להחיל את ההלכה המסורתית והמגובשת על מציאות...
אל הספר