פרק ראשון : רוחניות הלכתית 39 ( צג ) לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי . ( צד ) לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי . [ . . . ] ( קכ ) סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי . [ . . . ] ( קמז ) קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה לדבריך [ לִדְבָרְךָ ] יִחָלְתִּי . האל ודברו משמשים כאן כמונחים מקבילים ואף נרדפים : בתפיסתו של בעל המזמור, "דבר ה'" הרי הוא כ-ה' עצמו . בתורה מתממשת אפוא נוכחותו הקרובה של האל ובה מתגלמים כביכול רצונו ואהבתו . תפקידה של ההלכה בשיכרון-אלוהים הפוטנציאל הגדול של ההלכה טמון אפוא, בעיני חז"ל, בכוחה לכונן חיים של שיכרון-תודעת-ה' . "יהיו כל מעשיך לשם שמיים" ( משנה, אבות ב, יב ) ; "בכל דרכיך דעהו" ( משלי ג ח ) ; "שויתי ה' לנגדי תמיד" ( תהילים יז ח ) : הציוויים המקראיים והחז"ליים הללו מביעים את המניע ליצירת ההלכה . חז"ל קיבצו יחד את החוטים הללו של מחשבה יהודית וארגו מהם כלי קיבול חדש לאלוהים, עיקרון שיהא בכוחו למלא את היעדרה של מעורבות האל הניסית בהיסטוריה . על ידי שהודו בתבוסה באותה זירה מרוקנת ומשוללת תקווה, ה...
אל הספר