תיאורטיקן האמנות הבולט ארתור דַנְטוֹ, יהודי רפורמי מדטרויט, מבקש מאיתנו לדמיין תערוכה שכל היצירות המוצגות בה הן בעצם ריבועים אדומים זהים, ואשר לכל אחת מהן משמעות, היסטוריה, שם ותיאור שונים לחלוטין שהעניק לה האמן שיצר אותה . יצירה אחת מתארת את הסצנה ההיסטורית, או המיתית, של חציית ים סוף . יצירה אחרת, "ריבוע אדום", לעומת זאת, מציגה תמונת מראה חתרנית ומתחכמת של המהפכה הסובייטית באנלוגיה ברורה לציוריו המופשטים של קָזימיר מָלֶביץ' . יצירה שלישית היא "מפה אדומה", ציור של אמן מתלמידיו המתוסכלים של מאטיס . יצירה נוספת היא קנווס שנצבע באדום בידי ג'וֹרְג'וֹנֵה . מאחר שכל היצירות האלה מציגות את אותו ריבוע אדום, מאתגר דַנְטוֹ את הקוראים לנסות ולהעריך את היצירות ואת הקטגוריה היחסית המאפיינת כל אחת מהן . רעיון זה, שבמרכזו תיאור של כוונה, נשען על הנחה בסיסית ושכיחה אשר לפיה לכל חפץ או תיאור חזותי יש משמעות מעבר לפונקציה שהוא ממלא, וכי הוא נושא ערך תרבותי וקוגניטיבי משמעותי . אפשר לתאר את ההנחה הזאת כהעדפת הנרטיב על פני ערכו של האובייקט, או במילים אחרות, העדפה של הקסם העוטף את העיצוב המודרני ונובע מנר...
אל הספר