פרק אחד‑עשר: ימים בלי אבא

שרה, אך הקרובים לו ראו עליו את עומק האובדן . מיד עם תום השבעה, שהתקיימה כדת וכדין, חזר לעבודה כרגיל, אך ברור היה כי חסרונו של אביו, שהיה גם חבר וגם שותף להתייעצויות, היה קשה לו . מאז מותו, לא החמיץ גרשון מעולם את העלייה השנתית לקברו של אביו בקריית שאול . הוא יזם מפעלים שונים להוקרת זכרו, כמו למשל קרן מלגות על שמו, והיה מעלה את שמו בשיחות עם בני המשפחה, תמיד בגעגוע, 108 שנמשך עד יום מותו . גילו של אלכסנדר במותו, שבעים ושתיים, היה עבור גרשון מעין תמרור אזהרה . הוא אמנם לא דיבר על כך, אבל כאשר הגיע לגיל זה בבריאות שלמה, בקצב חיים אינטנסיבי וללא כל האטה נראית לעין, הוא הודה בפני הקרובים לו כי חש הקלה גדולה, כאילו ניצל וקיבל ארכה . הוא שפע מרץ, ניהל סדר יום שהתיש אף צעירים ממנו, לא התלונן על מכאובים, ונדיר היה שהפסיד יום עבודה בשל מחלה כלשהי . עם זאת, הוא התייחס לנושא הבריאות ברצינות וביסודיות, כמו לכל דבר . בכל מקום, במשרד, בבית, או בדירה בפריז, היה לו ארון תרופות גדוש לכל חולי - מכאב ראש ועד לדלקת גרון . אם לדייק : לכל תופעה היו לו חמש תרופות . כחובב Manuals בכלל, היה קורא בשקדנות גם את ע...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)