בעת הסוציאליסטית הזאת, גם שרים וראשי ממשלה הסתפקו בלבוש פשוט - בן ‑ גוריון לרוב בבגדי חאקי, ולוי אשכול הגדיל ולבש חולצה לבנה . הז'קט והעניבה היו סמלי מעמד מוקצים בחברה הישראלית הפועלית של אז, אך לגרשון כלל לא הפריע להיות שונה ויוצא דופן . הוא אולי אף נהנה לקרוא תיגר כנגד הרודנות הפועלית ‑ סוציאליסטית, ששלטה אז בישראל . הוא האמין כי בסופו של דבר החברה הישראלית 75 אבל עוד קודםתאמץ את קוד הלבוש האירופאי, והוא כנראה צדק . לכן עשו זאת אנשי הצוות הניהולי שלו, בכל החברות . אצל גרשון הגיעו המנהלים לעבודה בז'קט ובעניבה, כך ידעו כולם . מנהל שהִמרה את הצו הלא כתוב, לא נשלח הביתה להחליף בגדים, אך הוא עצמו חש אי ‑ נעימות . אגב, מי שכן שילח גרשון מעל פניו היו מנהלים או עובדים שהגיעו לישיבות או לפגישות עבודה ללא דפים וכלי כתיבה . גרשון ראה בכך הפגנה של חוסר רצינות, ולפעמים די היה בכך כדי להחליט שאינו רוצה לעבוד עם אותו אדם . כל מי שעבדו איתו סיגלו אפוא לעצמם את ההרגל להגיע לפגישות עם דף נייר ועליו לכתוב ראשי פרקים ודגשים שיהוו אחר כך תוכנית עבודה . יום העבודה של גרשון התחיל אמנם מאוחר אך נמשך שעות אר...
אל הספר