תיסור איין מסעא 161 שבין העם היהודי לבין עמים עובדי עבודה זרה . ואילו בדיונים ב"סתם יינם" של גויים שאינם עובדי עבודה זרה — ההלכה מדגישה את הדיכוטומיה שבין עם ישראל לשאר האומות, אפילו אומות שאינן בחזקת עובדי עבודה זרה . כאשר עלו על בימת ההיסטוריה דתות הנצרות והאסלאם בטל החשש מיין שננסך לעבודת אלילים . אולם הנימוק ההלכתי "מפני בנותיהן", כלומר איסור יין גויים כדי למנוע התקרבות חברתית, הפך למרכזי בדיונים ההלכתיים על יין נסך . וכך התפרשו והוחלו הלכות "יין נסך" גם על גויים שאינם עובדי עבודה זרה, ובכך יצרו הבחנה בין עם ישראל לשאר האומות . בדיון על יינם של כותים, קראים ומחללי שבת הודגשו הבחנות תרבותיות בתוך העם היהודי גופו . על יינם של כותים הוחלה גזרת "יין נסך" על היין רק לאחר שנוצר ניתוק חברתי ותרבותי בין הקהילות והשתרשה בין הפוסקים הדעה כי הכותים הם בחזקת עובדי עבודה זרה . באשר ליינם של קראים — השיקולים הקשורים בגודל האיום שחש הפוסק מההשפעה השלילית של הקהילה הקראית על הקהילה היהודית הרבנית, מכריעים בטיב יחסיו כלפיה . ומכאן מסקנותיו לגבי המעמד ההלכתי של יינם . ולבסוף, כל זה אמור ביחס לקהילה ...
אל הספר