1. "יין נסך"

תיסור איין מסעא 123 תפקיד חיוני בעיצוב הזהות הנבדלת של העם היהודי . הגמרא לומדת איסור הנאה מיין נסך באמצעות גזרה שווה בין "יין נסך" לבין "זבחי מתים" : אמר רבה בר אבוה, אמר קרא : "אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם" ( דברים לב, לח ) — מה זבח אסור בהנאה, אף יין נמי [ גם כן ] אסור בהנאה . זבח גופיה מנלן [ עצמו מניין ] ? דכתיב : "ויצָמדוּ לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים" ( תהלים קו, כח ) — מה מת אסור בהנאה, אף זבח נמי [ גם כן ] אסור בהנאה ( בבלי, עבודה זרה כט ע"ב ) . קורבנות שנזבחו לעבודה זרה מכונים "זבחי מתים" . לפי התפיסה המקראית, מיתה לא מעלה את המת בדרגתו כי אם משפילה אותו למעמד של רפאים : "…הֲלְמֵתים תעשה פלא, אם רפאים יקומו יודוּך סלה . היסֻפר בקבר חסדך, אמונתך באבדון" ( תהלים פח, יא - יב ) . הדרישה אל המתים היתה נפוצה, והנביא ישעיהו מתריע נגד פולחן אלילי זה ומלגלג עליו : "הֲלוא עַם אל אלהיו ידרֹש בעד החיים אל המתים . לתורה ולתעודה, אם לא יאמרו כדבר הזה אין לו שחר" ( ישעיהו ח, יט - כ ) . המונח "מתים" משמש ככינוי גנאי לאלילים בניגוד לאלוקי ישראל, שהוא "אל חי" : "צמאה נפשי לאלקים לאל חי, מ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד