ג. שכרות ורפואה

106 המשמעות הסמלית של היין בתרבות היהודית הצבעה על המכנה המשותף בין כניסה למקדש ובין ההוראה : . . . וכשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל, להורות שהוא שתוי ( רמב"ם, משנה תורה, הלכות ביאת המקדש א ג ) . ליין מייחסים סגולות מרפא וכוח להבריח מזיקים . וכך במסכת ברכות : ויש אומרים : אף לא יפסיע פסיעה גסה, דאמר מר : פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק [ מחמש מאות ] ממאור עיניו של אדם, מאי תקנתיה [ מה תקנתו ? ] — להדריה בקדושא דבי שמשי [ = להחזיר ( מאור עיניו ) בקידוש של שקיעת השמש ( של ליל שבת ) ] ( בבלי, ברכות מג ע"ב ) . בסדר רב עמרם גאון ( סדר שבתות ) , מובאת אִמרה זו בשם רב נטרונאי גאון . לדעתו, טעם המנהג לקדש בליל שבת בבית הכנסת הוא כדי לאפשר לכל יהודי שאין לו יין בביתו ליהנות מהסגולות הרפואיות שמשפיע יין מקידוש ליל שבת . גם ליין הבדלה מיוחסות תכונות סגוליות . בפרקי דרבי אליעזר נאמר כי לאחר ששותה אדם כוס של הבדלה : "מצווה להטיל מעט מים בכוס ושותה, כדי לחבב את המצוות . ומה שנותר בכוס מעבירו על גבי עיניו . לשם מה ? — משום שאמרו חכמים "שיורי מצוה מעכבין את הפורענות" ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד