מתודה 35 שהפרשנות תהיה קרובה ככל האפשר לעולם של הנחקרים עצמם . על תיאורים אנתרופולוגיים "להִבנות במונחים השאובים ממסגרות אינטרפרטציה שבני אדם הנמנים עם קבוצה מסוימת מחילים על ניסיונם, וזאת משום שזה הדבר שהם מתיימרים לתאר" ( שם ) . אינני מתכוונת לקבוע עמדה חד-משמעית בקשר לוויכוח שבין התפיסה הניאו-פוזיטיביסטית לבין התפיסה הפוסט-מודרנית לגבי מקומו של האנתרופולוג-החוקר-הפרשן ולגבי מעמדה של הפרשנות האנתרופולוגית . ברור לי כחוקרת שכל עמדה מניחה תפיסה שונה של גבולות הידע, ומבחינה זו מטילה מגבלות שונות על המחקר . מחקר זה עולה, כאמור, מתוך התיאוריה הסטרוקטורלית . אולם, שלא כמו לוי-שטראוס, אין בכוונתי לטעון טענה אונטולוגית קטגוריאלית בדבר קיומן של צורות חשיבה זהות לכל בני האדם . אטען רק כי בדיון ההלכתי הגלוי אפשר להבחין גם ברובד סמוי שאפשר לתארו על ידי מבנה קבוע . הדרך שבה אני מתמקדת היא פרי מחקר הנערך בהתאם למתודה הסטרוקטורלית . עם זאת, אנסה להראות כי הצורה מעוגנת בדברי בעלי ההלכה עצמם, כפי שאלה מופיעים בטקסטים הנבדקים . גולדברג ( 1998 ) במחקרו על המנהג היהודי לשבור כוס בחתונה, כותב : האתגר שמצ...
אל הספר