ההצגה איש חסיד היה כחגיגת מאמינים

458 ובמידה רבה ציונית ארץ ישראלית, ושולבה בה הערגה המשיחית משם לכאן — לארץ ישראל . הקטע שלפני ההפסקה סיפר את סיפורו של גדליה הזפָּת, אותו בחור גדל גוף שמסופר עליו כי היה שכנו של הבעל שם טוב בעולם הבא . הכיצד ? והרי היה איש גס שאינו מקיים מצוות, רק אוכל ובולס כמויות ענקיות של מזון . אולם משסיפר לנו את סיפורו, קולו הלך והתעצם, המוזיקה גדלה והתעצמה אִתו, ואז התגלה סודו . גדליה היה בנו של סמרטוטר קטן שאת אביו שרפו הקוזקים לנגד עיניו משום שלא נשק לצלב . ואבא, סיפר גדליה, נשרף מהר מאוד — להבה קטנה שכבתה כהרף עין ונעלמה . אך לא הוא, גדליה, הוא אוכל ואוכל וגדל ונעשה ענק ואם יגיעו הקוזאקים וישרפו אותו, זו תהיה להבה ענקית — בעירה של ממש : "שייראו — שיידעו —, שיהודי אינו בוער —, ככה סתם —, בקלות ! ! " ואנחנו נעמדנו על רגלנו ופרצנו במחיאות כפים אדירות . האוויר באולם י'ד לבנים' ביגור רטט וכך גם החשמל שחלף בגופי . כך חשתי גם לשמע סיפורו של רבי נחמן מברצלב שהחליט לעלות לארץ ישראל, וגם נוכח ‘שיבת הבן' בסיפור על שיבת הבן החטוף מצבא הצאר שחוזר לביתו ואינו זוכר מיהדותו אלא מפה לבנה, נרות שבת ואיש זקן . ל...  אל הספר