413 גורי זיהה אצל החיילים משאת נפש לדבר "על אידיאולוגיות ודברים גדולים", כיסודות הלחימה . אלא שגם גורי אינו מצליח לשרטט מצע אידיאולוגי ברור ונותר מתחבט עם הלוחמים . הוא משוכנע "שלא תיתכן מלחמה קשה ומכאיבה כל כך בלי משאת נפש אידיאולוגית", ומוטרד מאותם חיילים שהצהירו שהם נלחמים רק על "הבית והעץ" . אין בכך די, טוען גורי . בניגוד לאנשים דתיים "אנחנו עומדים עירומים מול החידה : מי אנחנו ? " ברור לו שאת העם היהודי יש להגדיר היסטורית מתוך זיכרונותיו כהמשכם של דורות רבים שהתקיימו גם על פני אדמה אחרת . גם בו מפעמת תחושת "המרד המריר" כלפי העבר ( הגלותי — נ . ב ) והוא מוטרד כיצד ירחיב את ממדי הזדהותם של הלוחמים ? האם צדק משה דיין בהספד על קברו של רועי רוטנברג איש נחל עוז, שדורו — דור ההתנחלות אינו רשאי לשמוט את חרבו מידו ? או שיכוון בדבריו אליהם לעבר השלום הנכסף, שגם הוא מעניק משמעות לממד ההיסטורי של החיים . "האני מאמין המשותף שלנו", אומר גורי מבוסס על "הזכות שאיננה ניתנת לערעור של ישראל לריבונות במולדתו ; רציפות הקיום ההיסטורי ; ההכרח לעשות הכול כדי לזכות בהכרת הערבים, אך בלי להתנות את קיומנו בהכ...
אל הספר