כיצד חיים עם השכנים הערבים

346 372 על נוהגם לטייל עם הילדים במרחב השכנות עם הכפרים בעיר המחוז רמאללה . סביב היישוב החדש שהקימו ועל שהיו רגילים ( ובכלל זה גם בנות, מציינים המרואיינים ) , לקחת מונית שנסעה מטייבה להגיע אִתה לרמאללה, ומרמאללה באוטובוס לירושלים . אמנם, סיפר מרחביה, שכבעל תפקיד לא יזם קשר מוסדר עם היישובים הערביים ואף לא היה לו עניין בכך, אך מציין כי הייתה סקרנות לגבי אורחות חייהם של שכניהם הערבים . משהגיעו הוריו לביקור לקח אותם לסיור בבית הבד בעין יברוד . ומשטעו אורחיהם בדרך אליהם, כוונו בניחותא על ידי ערביי הכפרים . ביסודו של דבר "לא בא לדפוק את הערבים", וההרגשה הייתה ש"יש מקום להם ויש מקום לנו" . משפגשו ערבים ניהלו אִתם שיחות חולין [ . . . ] והכול היה 373 את רישיון הנהיגה עשו ברמאללה מפני שהיו שם בוחנים יהודים וערבים . בסדר" . המורה לנהיגה היה יהודי שהגיע מירושלים ועבד ברמאללה . כך גם טיוליהם לעין יברוד . הבחורים התעניינו כיצד מגבּנים גבינות והבחורות הסתקרנו לגבי שיטות 374 אנשי בית ספר שדה עירא רפופרט ויהודה עציון הסתקרנו לגבי אורחות הרקמה . חייהם של הערבים, כיוון שראו בהם את "הדבר האותנטי" שמחבר ב...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד