288 ההפרדה גחה, מתפתלת, עולה על הגבעות ונעלמת . איפה נגמרת ירושלים תהיתי ביני לביני, לאן נשלחות זרועותיה ? והנה סוף- סוף נפרש הנוף לפניי, הרי טרשים, צינה של חורף חודרת מבעד לחלון . אני שולחת מבט חטוף לעבר האופק הכחלחל במזרח לעבר יריחו והבקעה . והנה "לפניי ומצדדיי" כמו שנאמר בשיר הילדים, נטועים היישובים היהודיים על הפסגות בעמדת שליטה ובקרה, ואילו היישובים הערביים משתפלים במדרונות כמכונסים אל ההר ונצמדים אליו . שאלתי את הטרמפיסטית שלי, מדריכה באולפנה בשילה, שאספתי על יד מחסום חיזמה, לשמות הכפרים הערביים בדרך 60 המובילה לעופרה . "אני לא מכירה", ענתה לי . כששאלתי על שמו של הכפר השלישי שעל פניו חלפנו, השיבה במעין מורת רוח, "אני רואה שאת מתעניינת בהם" . השבתי לה : "נכון, הם חלק מהנוף ומהסביבה, אשמח לדעת" . השתררה שתיקה . יותר לא דיברנו עד שירדה בכניסה לעופרה ועברה לטרמפיאדה הבאה . נכנסתי לעופרה והתוודעתי לארכיון השוכן בבניין מזכירות היישוב . מכונס בחדר קטן נתון לעבודתה הקפדנית והמסייעת של חמדת שני, שנענתה בלבביות לכל פניותיי ושאלותיי כאשר שתינו ישובות משני צדדיו של השולחן היחיד בחדר הצפוף בו...
אל הספר