53 142 התמיכה הפוליטית והמעשית נגד זה", הבהירו פורת וקרניאל עוד ב- 1967 . בהרחבת ההתיישבות בגוש וסיפוח נרחב של אדמות לא הותירו מקום לספק . כיצד תיארו לעצמם חברי כפר עציון את המשך חייהם לצד שכניהם הערבים, על רקע מרכזיותו של מעשה השיבה ומשקלם של אירועי העבר ? בדיון שהתקיים בקיץ תשל"ב בנושא : “אנו ושכנינו בהר חברון", ניתן לזהות חילוקי דעות בין בני כפר עציון המסתייגים מכל קשר חברתי עם ערבים על רקע זיכרון מלחמת העצמאות וההרג, לבין המוכנות ולעיתים אף הסקרנות של מי שאינם ‘ילדי כפר עציון' להכיר 143 את השכנים הערבים ולשוחח עִמם ואפילו “לשתות קפה וללחוץ להם יד" . . . בדיון השתתפו ארבעה מבני כפר עציון : קותי ( יקותיאל ) אלטמן, שמעון קרניאל, שילה גל ויוחנן בן יעקב וארבעה חברים נוספים : חינה, פוריה ס . ראובן ורבר ומאיר ( בתמונות נשקפים כבר שניים מהצעירים מזוקנים . שערן של הבחורות מכוסה במטפחת שלא עוטפת את כל השיער ושמלות עם שרוולים קצרים ) . מה שקרה בתש"ח בכפר עציון ובחברון בתרפ"ט, יחזור "אם רק תהיה להם הזדמנות", קובע שילה . הוא וגם קרניאל מוכנים להתנהג ככובשים ולגרש את הערבים ממרכז הגוש, במיוחד את...
אל הספר