39 84 הביטוי המקובל לכך במקורות ההיסטוריים ובספרי העצמאות ב- 14 במאי 1948 . ההנצחה, “גוש עציון נפל", מדמה את הגוש לישות והוויה שלמה . היו אלה כישלון מסעי הסיוע שניסו לחבור אליו, שיירת העשרה, שיירת נֶבִּי דניאל, המוות ההרואי והסתום של קבוצת הל"ה ; הלחימה הנואשת, הכניעה והרצח של חברי כפר עציון, כל אלו ועיתוי נפילת הגוש על סיפה של הריבונות וההליכה בשבי, נתאגדו לאפוס 85 לאומי קולקטיבי של “הגבורה היהודית המנוצחת" . ‘ילדי כפר עציון ' וסיפורם האישי הפכו לנושאי הזיכרון הקולקטיבי של ביתם שחרב, נשמר וטופח במגוריהם המשותפים של הנשים והילדים לאחר מלחמת העצמאות ונמשך בטיולים בקייטנות, בטקסי הזיכרון ובמסורת סיפורי המקום שסופרה שוב ושוב . מאגר חווייתי ותודעתי זה נעשה עבורם לצו פנימי, לאורח חיים ומורשת משותפת . ילדי כפר עציון שימשו אם כן בחייהם הצעירים ובתהליך התבגרותם כנר זיכרון פעיל . הם נהגו להחיות את הזיכרון במפגשים ובאִזכור מקומות שהפכו לסמלים ולמשאת נפש : ‘גבעת הקרב ' הפכה למושג מיתולוגי שמסמנה הוא ‘העץ הבודד ' , אליו השקיפו מילדותם ממקום מסוים בקיבוץ נתיב הל"ה . יוחנן בן יעקב, בן כפר עציון ראה ...
אל הספר