338 חלוץ היומון העברי בידי יוסף לוריא 84 . על אחד מהם חתם בשמו, על אחר חתם בשם העט המוכר "לב עברי" ועל שניים נוספים בראשי תיבות שמו "ל . ק . " . יש משהו מן המיוחד במאמרים האלה — יש בהם תעוזה, ובחלק מהם אפילו התרסה כלפי השלטון, מעבר למידת המחאה המקובלת של סופר יהודי כלפי שלטון הצאר : א . "האפוטרופוסים על הספרים היהודיים" 85 — סקירה על דברי ימי הצנזורה באימפריה הרוסית במאה ה- 19 . הקדמת המאמר נוסחה בהומור שהיסוָה לגלוג, שיבחה לכאורה את מאמצי השלטון לקיים צנזורה כדי לשמור על "טוהר נפשו" של הקורא היהודי ( "כי ספרים רעים גרועים מחברים רעים" ) , והבליטה את חוסר ההגיון שבדבר . בהמשך הציג קנטור את המאמצים שעשה השלטון כדי לסנן כל דבר שהתפרש, או שעלול היה להתפרש, כביזוי הדת הרשמית או כפגיעה ברשויות המדינה, ואת הקשיים בפניהם עמד השלטון כדי לקיים מנגנון של צנזורה . קנטור תאר גם את הסבל של סופרי ההשכלה, וכך גם של מחברי ספרי דת, מחמת ההקפדה היתרה של צנזורים . קנטור הבחין בין הצנזורה בתקופה שקדמה להופעתה של העיתונות לבין זו שלאחריה, נקב בשמם של צנזורים, שאת חלקם הכיר אישית, פירט את מוצאם ואת קרבתם לי...
אל הספר