268 חלוץ היומון העברי שנחשף להשכלה : "מן האנשים אשר היו ממיתים את עצמם באהלה של תורה, מחובשי בית המדרש היה ולחם צר אכל בית איש יומו ובגדים קרועים לבש עד אשר נכנסה בו רוח 'אפיקורסות' ורעיו פתוהו לבֹא אל בית מדרש הרבנים להיות עברי משכיל" . מולו ניצב הבן, סאשא שמו, תלמיד הגימנסיה : " . . . כבן שש-עשרה שנה והוא לבוש כאחד מתלמידי בית הספר [ . . . ] " שאיננו יודע להבדיל בין "מצה שמורה" לבין "רעשן של פורים", והאב מציג אותו בפני אורחיו : " . . . גוי גמור הוא לי" . חָרָה לו לקנטור שאותו "סאשא אינו יודע את עמו ואת שפתו" 27 והוא ראה בכך מחדל של הציבור כולו שבחר ברבנים שלא ידעו למצוא דרך אל לב הנערים תלמידי בתי הספר ולא הקנו להם ערכים יהודיים . על כך התריע קנטור גם במאמרים ראשיים : הרב הגאון על הרוב אינו דרשן מצוין, וגם אם כשרון לו בדבר הזה, הנה ירחיק דרשותיו ויעלן למעלה מהבנת העם [ . . . ] והקהל רק שומע דברים קדושים בעיניו יוצאים מפי הרב ותוכנם לא יבין . המו"ץ [ מורה צדק ] יפלס בין אסור למותר, יודע לקלוע אל השערה בענין שחיטה, בשר וחלב ותערובת ; הדיין יורד לעומק הדין בהלכות שכירות, מקח וממכר ובקטט...
אל הספר