פולמוס "מְאַזְרֵי זִיקוֹת"

פרק ט : השיח עם הביטאונים המתחרים 229 בהמשך מתוארים שני המחנות : ( א ) המחנה שהגיע למסקנה שהיהודים נבדלים מהעמים שבתוכם הם יושבים, אינם מסוגלים להיטמע בשום אומה, ולכן נתפסים על ידי העם השולט כזרים וכשנואים 7 : "אלה מעבר מזה קראו ברגש כי אין תקוה לישראל לחיות כאדם ולמות מיתת כל בשר כל עוד אשר כגר וכזר יהיה בעמים, כל עוד אשר לא ככל העמים יהיה בית ישראל . . . " ולכן הפתרון המתבקש, על פי תפיסת המשתייכים למחנה הזה, הוא הגירה . ( ב ) בני המחנה האחר האמינו שקיימת דרך מקרבת בין יהודים לבין העם השולט . לדעתם אין לעורר בהלה מכל דבר, ודיבורים על הגירה הם חלומות שאינם בני מימוש : " . . . חלילה לנו להרעיש לב העם ולהרבות רוחו בדמיונות שוא אשר יחזו להם הסופרים הנלהבים" . מצדדי ההגירה התחלקו לשני מחנות-משנה : אלה שאימצו את רעיון ישוב ארץ ישראל תחת הסיסמה "נחוץ לנו איפוא להשיב לעבודת האדמה נחלת אבותינו מימי קדם" 8 , ואחרים שבחרו להגר למערב, ובעיקר לארצות הברית 9 . הקיטוב יצר את להט הויכוח שעליו ביסס קנטור את דבריו : הלאומים אשר הורו אותנו לדעת כי אין אירופה קולטת אותנו ואשר ע"כ [ על כן ] עלינו לצאת ממנ...  אל הספר