"הספריה היהודית"

פרק ד : תלמיד של הלמהולץ ועוזר של סלונימסקי : 85 קנטור מיעט לתאר את הביטאונים שיצאו לאור מפעם לפעם במחצית הראשונה של המאה ה- ,19 שאותם הוא כינה : "הכתיבה המשולבת ברוכלות" ( משום שהמו"ל נאלץ לשווק בעצמו את הביטאון או את יצירתו ) 52 , והרחיב בתיאור של העיתונות הפריודית הסדירה, שלדעתו התחילה את דרכה מבלי שיהיה לה כוון רעיוני מוגדר . כפובליציסט מנוסה וכמי שנחשף לעיתונות המערב-אירופית, ששימשה לו קנה-מידה להשוואה, פירט קנטור מספר מכשולים בהם נתקל העורך העברי בבואו לדווח על חדשות או על פיתוח טכנולוגי . הראשון בהם היה הקושי לבטא את "רוּח הזמן" בשפה שלא התפתחה עם הזמן . קושי נוסף היה הצורך לכתוב מאמרים אפולוגטיים כדי לשכנע את החברה המסורתית-יהודית שהפובליציסט, על אף היותו משכיל, לא התרחק מהמקורות והעיתון איננו מפיץ דברי כפירה : מדי פעם היו גם מאמרים עם אופי מגמתי . בדרך כלל הוכח שם בנימה רצינית וקפדנית כי בעצם אין בהשכלה דבר המנוגד לאלוהים, כי ידיעת השפות איננה מפריעה להיות יהודי ירא שמים וכי עבודת אדמה ועיסוק במלאכה אינן מורידים מכבודם של העוסקים בהם . קנטור אולי לא חידש, אך הסביר היטב מתי, וב...  אל הספר