ג. תפילות ומתפללים בפרק ד'

פרק אחד עשר : תפילות ומתפללים בספר דניאל 251 39 לשלוטתפילת שבח זו מעידה על הכרתו של המלך בכוחו של אלוהי השמים באופן טוטלי בכל הבריאה . אין מדובר בהכרה מונותיאיסטית ובאותו הפרק ישנו אזכור אלילי : " דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ ) = אשר שמו ( בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּשֻׁם אֱלָהִי " ) שם 40 הערה זו מעידה לכאורה שאמונתו באלוהי השמים איננה אלא הוספה של 5 ( . אל לפנתיאון האלים שלו . אמנם מדובר באל רציני במיוחד , שבהמשך הוא חוזר לשבחו . אל זה נחשב בעיניו " לְמֶלֶךְשְׁמַיָּא " שמעשיו נעשים באמת ובמשפט , בפרט כנגד בעלי הגאווה : " כְּעַן אֲנָה נבוכדנצר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָּא דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט וְאֹרְחָתֵהּ דִּין וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה יָכִל לְהַשְׁפָּלָה ) = עתה אני נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר את מלך השמים , אשר כל מעשיו אמת , ודרכיו משפט , והמהלכים בגאוה יכול להשפיל ( " ) שם 34 ( . תפילת נבוכדנצר חותמת את ארבעת פרקי נבוכדנצר של הספר . השוואה בין התפילה הזו לתפילותיו הקודמות נבוכדנצר מעידה על התפתחות ההכרה האמונית של המלך באלוהי דניאל : דברי נבוכדנצר לאחר פתרון החלום ...  אל הספר