פרק שמיני : סוגיות בסיפורי מסירות נפש בדניאל 171 וכשהרג טרוגיינוס את פפוס ואת לוליינוס אחיו בלידיקייא . אמר להם : אין אתם מעמן שלחנניה מישאל ועזריה . יבוא אלהיכם ויציל אתכם מידי . אמרו לו : חנניה מישאל ועזריה כשירין היו . ונבוכדנצר היה הגון שיעשה נס על ידיו . אבל אתה מלך רשע אתה , ואין אתה הגון שיעשה נס על ידיך . ואנו מחוייבי מיתה לשמים , אם אין את הורגינו הרבה מזיקין לפני המקום , הרבה דובים , הרבה אריות , הרבה נמרים , הרבה נחשים , הרבה שרפים , הרבה עקרבים שיפגעו בנו . אילא סוף שהמקום עתיד לתבוע דמינו מידך . הנימוק שהמספר נותן לפער שבין הסיפור המקראי למציאות הוא דתי ולא היסטורי - מדובר בהשגחת האל על בני האדם , שהיא תלויה בזכויותיהם של השותפים , ואין הדבר קשור לכך שמדובר בתקופה השונה מהותית מימי המקרא . במילים אחרות , יכול היה גם לפפוס ולולינוס להתרחש נס הצלה אם השותפים באירוע ) הם והמלך טריינוס ( היו ראויים לכך . כך גם עולה מן המקבילה במכילתא דרשב " י לסיפור זה , בה ההנמקה הדתית מוצגת בדרך של 4 " כתוב המשָֹגה - ישנם עקרונות פעולה בהן האל משתמש בנוגע לברואיו : בתורתינו ' ואשר לא צדה והא...
אל הספר