בקש אז ממני סליחה

81 יגאל מוסינזון בערבות הנגב ( שהוצג, כאמור, ב- 1949 ) . הסגנון מלא הפאתוס של השירה המוקדמת מפנה מקומו אצל לוין לניבולי פה ואלימות מילולית, וכך נוצרת הזיקה בין האלימות לבין ההקרבה ( המתוארת, כזכור, על-ידי הוגה הדעות הצרפתי רנה ז'יראר, שטען שהאלימות ניצבת בלב הדבר המקודש ובלב מעשה ההקרבה במיתוס ובפולחן, הן בתנ"ך והן בטרגדיה היוונית ) . את הדיאלוג המתואר חותם פזמון ( "אבי היקר, כשתעמוד על קברי" ) שאווירתו מרוככת יותר, אך מסרו האידיאולוגי נוקב באותה מידה . הדובר בפזמון הוא יצחק המת המטיל על אביו לחזות בו בשעת קבורתו : אבי היקר, כשתעמוד על קברי זקן ועייף ומאוד ערירי ותראה איך טומנים את גופי בעפר ואתה עומד מעלי, אבי, אל תעמוד אז גאה כל כך, ואל תזקוף את ראשך, אבי, נשארנו עכשיו בשר מול בשר וזהו הזמן לבכות, אבי . אז תן לעיניך לבכות על עינַי, ואל תחריש למען כבודי, דבר-מה שהיה חשוב מכבוד מוטל עכשיו לרגליך, אבי, ואל תאמר שהקרבת קורבן, כי מי שהקריב הייתי אני, ואל תדבר עוד מילים גבוהות כי אני כבר מאוד נמוך, אבי . אבי היקר, כשתעמוד על קברי זקף ועייף ומאוד ערירי, ותראה איך טומנים את גופי בעפר בַּקֵּש...  אל הספר