התערערות מעמדו של המשורר בחברה הכללית

פרק ד : “הַשִּׁיר צוֹעֵק עַל מַפַּלְתּוֹ" : המשורר וקהליו 197 טיעונים חמורים ביותר . 20 הוא קובל על כך שמעמדו של המשורר נתערער מאוד בימיו, משוררים בינוניים וגרועים מסתובבים ברחובות ובכיכרות בין פשוטי העם ופושטים ידם למענק ואחר כך מבלים בבתי המרזח . משוררים אלה חותרים תחת מעמדם של המשוררים הרציניים והטובים ופוגעים ברמת השירה בכלל . מתוך דבריו עולה שהיה עֵד לעלייה מפתיעה במספרם של המשוררים ושל המתחזים למשוררים וגם לחשיבות שמייחסים השליטים והמוני העם גם למי שאינו ראוי לכך : "בימינו מופיעים בפני הקהל אנשים בורים חסרי דעת, שאינם יודעים לספר סיפורים ואינם יודעים לבצע דברים נאים, ומקדישים זמנם לשירה ולנגינה אך ורק מפני הקנאה שהם מקנאים בטובים מהם ובשביל המענקים" . לדאבון לבו של גירט הדורש את עלבונם של כל המשוררים, הולך ופוחת הדור, ואנשים נטולי הכשרה מכול וכול מתחזים למשוררים ולנגנים . הוא מבקש מן המלך שיגביל את הזכות לשאת בתואר "משורר" רק למי שראוי לשאת אותו . אלפונסו העשירי נדרש לדבריו של ריקר באיגרת תשובה ארוכה ומפורטת, שמשקפת את יחסו הרציני של המלך-המשורר אל השירה ואל המשוררים . 21 עיקרה ש...  אל הספר