162 אביבה דורון | נִפְלְאוֹת שִׁיר המוטיב המרכזי בשיר : בתשובה על דברי זעם ששלח לו אחד מידידיו, מדגיש משולם דיפיארה את כוחן של המילים להשפיע ואף לפגוע בבני אדם . הן מדומות לכלי נשק, ל"חִצים שנונים" . בהמשך האיגרת הוא דן במהות היצירה, ומצהיר שעמד ב"סוד ספר יצירה" ולמד את הגלוי והסמוי בו . דגש מיוחד הוא שׂם בצורות המילים, במיוחד הפעלים, ומביע את עמדתו לגביהם . דברים אלה מופיעים בטקסט לאחר תשע שורות הפתיחה, שבהן מנסה משולם לרצות את ידידו הזועם ומפציר בו שיעשה שימוש בכשרונו, בחָכמתו ובאצילות רוחו ויהרהר שנית "טרם יחזיק בעט ויכתוב" שירי נקמה . שיר יח אֶשְׁאַל וְיֵשׁ מִשְׂרָה מְעַט שֹׁאֶלֶת ] בשבח עצמו ] 10 מִי יִתְּנֵנִי הַגְּדֻלָּה לַחֲלֹק / וּבְמֹאזְנֵי דֵעִי תְּהִי נִשְׁקֶלֶת אֶתֵּן לְעַנְוֵי הַזְּמָן לֹא לַאֲשֶׁר / אֶמְצָא בְּנַפְשָׁם תַּאֲוָה זוֹלֶלֶת הַנֹּפְחִים עַצְמָם לְהִתְיַחֵשׂ בְּכוֹר / אֹתָם מְסִבַּת יוֹעֲצִים גֹּעֶלֶת הֵם מַעֲבִדִים בָּם וְהֵם הַצֹּעֲקִים / נַחְנוּ שְׁאָר יַחַס וְהַשַּׁלְשֶׁלֶת הַשֹּׁלֲלִים כָּבוֹד וְהַחֹמְסִים יְקָר / חשְׁבִים לְהָקִים נמא כֹּשֶׁלֶת 15 מִשְׂר...
אל הספר