פרק ג : “זְמִיר, אֵיךְ לֹא בְקָרְאִי תַעֲנֵנִי" : המשורר בדו-שיח עם שירו 159 הקריטריונים הפואטיים המרכזיים שעמדו בבסיסה של השירה העברית בספרד הנוצרית באו לידי ביטוי בשירים עצמם, בשירה המודעת לעצמה ( הארס-פואטית ) — העיקרון שהשיר הטוב חייב להביע רעיון חדש ; העיקרון של הערכה לשירה לירית אינדיווידואלית ; העיקרון של הבעת האמת האישית-רגשית . משוררים קיימו בלהט פולמוסים פואטיים נוקבים על רמת שיריהם . יש להניח כי עֵרנות מודעת זו למעשה השיר צומחת מן המפגש התרבותי והספרותי המיוחד ששימש קרקע גידולה של השירה העברית באותה תקופה, אותו צומת ייחודי של כיווני הספרות המגוּונים : מסורת הפיוט היהודי והמקורות היהודיים, השירה הערבית, מורשת השירה העברית- אנדלוסית, השירה הספרדית לזרמיה, השירה הלירית הגָלָאִיקוֹ-פּוֹרטגֵזית והשירה הפרובנסלית . עם זאת יש להניח, כי התפתחות המודעות הפואטית כרוכה בתהליכים החברתיים והכלכליים שהתרחשו בקהילה היהודית ובתהליכים התרבותיים שהתפתחו בחברה הכללית . גם תלותו של המשורר בשירו תרמה להתייחסות המורכבת של המשורר אל השיר, ועוררה אותו להתעניין ביתר עומק בתהליכי היצירה ובמקומה בחברה...
אל הספר